החמשי הגיע.

The fifth arrived.

דניאל ישה, ניתן לשמוע את האוריות של אברהם, רחל ויוסף ממרחק, לשון קוטבה שלצד הפיצותיה.

Daniel listened carefully, he could hear the murmurs of Abraham, Rachel, and Joseph in the distance, by the side of the pita stalls.

כולם ידעו- היום הם צריכים למצוא את החומוסייה הכי טובה בתל אביב.

They all knew - today they needed to find the best hummus in Tel Aviv.

משימה קשה, שכל תושב ותושב ידע כמה היא לא פשוטה.

A challenging task, as every resident knew how difficult it was.

אברהם, איש עסקים מנוסה, נשען למועמדתו "טאיז".

Abraham, an experienced businessman, leaned towards his candidate "Taaiz".

רחל, אומנית של שקט, התמידה להגן על "הכוסם".

Rachel, an artist of tranquility, insisted on "Hakosem".

ויוסף, סטודנט לפילוסופיה, טועננו ש"אלייהו" היא החומוסייה הכי טובה.

And Joseph, a philosophy student, argued that "Eliyahoo" was the best hummus.

שלושה אופציות, שצריך לבחון.

Three options that needed to be considered.

בטיסה פתאומית של ערב שחף מעל הראשים, כאילו סמל החלטה.

As a sudden evening breeze flew above their heads, like a symbol of decision.

נפתח השדרוג הגדול: מי מכל החומוסיות זו שהכי טעימה?

The great tasting session began: which of all the hummus places was the most delicious?

המסע התחיל ב"טאיז".

The journey started with "Taaiz".

גרינים מוחלפים, תפלי פיתה הופכים לקסאמים.

Greens were replaced, tahini transformed into hummus.

"מה דעתך על המקום, רחל?

"What do you think of the place, Rachel?"

" שאל אברהם.

Abraham asked.

"יש משהו בו" ענתה רחל, סלחנית פשוטה.

"There's something about it," Rachel answered, simply forgiving.

השני - "הכוסם".

The second stop was "Hakosem".

שם, האווירה הייתם משוחררת, כמעט מסווחת.

There, the atmosphere felt relaxed, almost breezy.

"אני חושב שהתיבל היה כמה רמות מעל" הגיב יוסף בחיוך עויר.

"I think the seasoning was a few levels above," Joseph replied with a blind smile.

ובסוף "אלייהו".

And finally, "Eliyahoo".

ברחוב הפועם של רוטשילד, תחת הגפן הירוקה, החומוס היה עסיסי, מלא בטעמים.

On Rothschild Street, under the green vine, the hummus was savory, full of flavors.

"זה אולי המקום" אמר אברהם, מחאפפן את הפיתה.

"This might be the place," said Abraham, wiping the pita.

ואז הם יצאו, השלישיה הנוסטלגית, לשאוף את אוויר הערב.

And then they left, the nostalgic trio, to soak in the evening air.

הם לא הגעו למסקנה אחת, אבל מה שכן הם ידעו, שהחומוס הטעים בתל אביב הוא אחרי יום מלא של חיפוש ביניהם.

They didn't reach a unanimous conclusion, but what they did know, after a full day of searching among them, was that the best tasting hummus in Tel Aviv was a matter of personal preference.