באמצע הערב החמים, ממעמקי שייקינג של השדרות כביש לשדרות אבן גבירול, אנשים ממולאים סביב שולחן בקפה קטן. ישנם דוד, שרה ויעל, שלושה חברים ישראלים, שישבו לשתות את האספרסו החם שלהם, כאשר באוויר המתמלא באווירת הלילה של תל אביב, נערך במשחק מלחמה של מילים.

In the middle of the warm evening, from the depths of the bustling streets from Ibn Gabirol to Shenkin Street, people were huddled around a table in a small café. There were David, Sarah, and Yael, three Israeli friends, sitting to enjoy their hot espresso, as in the night air of Tel Aviv, a word war game unfolded.

נפתחו דלתות הקפה, בהן נכנס איש צעיר, מי שנראה כאילו הוא לא מהמקום. הוא הגיב את שאלתם של "מאיפה אתה?" עם "אני מאוסטרליה" והם מיד הזמינו אותו להצטרף אליהם.

The café doors opened, and in walked a young man who seemed out of place. He responded to their question of "Where are you from?" with "I am from Australia," and they immediately invited him to join them.

דוד, הקומיקאי הראשי שבהם, התחיל לספר בדיחות יהודיות, אבל האוסטרליאי היה בלתי ממושך. הוא לא הבין מהו "הומור יהודי". שרה ויעל ביקשו מדוד להסביר לו.

David, the main comedian among them, began telling Jewish jokes, but the Australian was uninterested. He didn't understand what "Jewish humor" was. Sarah and Yael asked David to explain it to him.

"הומור יהודי", התחיל דוד, "הוא מבט הומוריסטי על שאפתנות, אומנות השרדות, חיים בהפתעה, סבלנות, וכמובן, משהו שאנחנו כולנו היינו עלולים לעבור - אירוניה". הוא מראה את האוסטרליאי מספר בדיחות יותר; כמה מהם לקחו זמן להסביר, אך האוסטרליאי היה עדיין נשאר באוויר את עיניו.

"Jewish humor," David began, "is a humoristic perspective on pretentiousness, the art of survival, living by surprise, patience, and of course, something we all might experience - irony." He showed the Australian a few more jokes; some took time to explain, but the Australian still remained aloof.

"בסדר, אני רואה שאני צריך ללמד אותך", אמר דוד סופית, "נפתח סוס אחד ואנחנו נחזור לבדיחות בינלאומיות".

"Alright, I see I need to teach you," David finally said, "We'll start with one horse and then we'll go back to international jokes."

מאז, שלושת הישראלים ממשיכים לשתות את האספרסו שלהם, מחייכים לעתים קרובות כאשר הם מבינים את הבדיחות של דוד, בעוד שהאוסטרליאי יושב שם, מנסה להבין את ההומור המוזר שלהם.

Since then, the three Israelis continued to drink their espresso, smiling often as they understood David's jokes, while the Australian sat there, trying to comprehend their strange humor.

משא ומתן מילים מלא שולחן האספרסו עד שהעיר התערה לשלבת. בסוף, באותה לילה החמה בתל אביב, ניסו להסביר למישהו משהו שהיה לו קשה להבין, אבל הם גם נתן לו חוויה בלתי נשכחת של חברות. ואולי בסופו של דבר, זה היה את הקסם של הומור יהודי - לא בהכרח הצחוק, אלא היכולת להביא אנשים יחד.

Words flowed back and forth across the espresso table until the city started to fade into the scene. In the end, on that warm night in Tel Aviv, they tried to explain something difficult to someone, but they also gave him an unforgettable experience of friendship. And maybe in the end, that was the magic of Jewish humor - not necessarily the laughter, but the ability to bring people together.