באביב, כשפריחת האביב מקשטת את הרחובות, השמש מציצה דרך חלונות עכורים של מחסן נטוש.

In the spring, when the spring blossoms adorn the streets, the sun peeks through the murky windows of an abandoned warehouse.

הפנים מלא באבק וערימות של ארגזים ישנים הפזורות בכל פינה.

The interior is filled with dust and piles of old boxes scattered in every corner.

שם, בין הצללים הארוכים שהשמש האביבית מטילה, נמצאים איתן, רות, ודורון.

There, among the long shadows cast by the spring sun, are Eitan, Ruth, and Doron.

האווירה במחסן מתוחה, שכן החבורה מתכוננת לפסח, אך משהו משתבש.

The atmosphere in the warehouse is tense, as the group is preparing for Passover, but something is going wrong.

דורון לפתע מתקשה לנשום.

Doron suddenly struggles to breathe.

פניו מאדימות ועיניו גולשות דמעות.

His face turns red and his eyes overflow with tears.

הוא חווה תגובה אלרגית חמורה.

He is experiencing a severe allergic reaction.

איתן, עם חוש האלתור שלו, יודע שהוא חייב לפעול.

Eitan, with his sense of improvisation, knows he must act.

רות, אחותו של איתן, מתמקדת בהשארת הקבוצה חבויה מהעולם שבחוץ, במיוחד בגלל התקופה החגיגית שעלולה להביא מבקרים לא רצויים.

Ruth, Eitan's sister, focuses on keeping the group hidden from the outside world, especially because the festive season might bring unwanted visitors.

איתן פועל במהירות.

Eitan acts quickly.

הוא זוכר שקרא פעם על שימוש במים קרים להרגיע תגובה אלרגית בעור.

He recalls once reading about using cold water to soothe an allergic skin reaction.

הוא מוצא בקבוק מים זרוק ופועל בשקט אך בנחישות.

He finds a discarded water bottle and moves quietly but determinedly.

עם בקבוק המים, הוא מקווה לשטוף את הפנים של דורון ולקרר אותו מעט.

With the water bottle, he hopes to wash Doron's face and cool him down a bit.

כשהזמן עובר, הקולות מחוץ למחסן מתחזקים.

As time passes, the sounds outside the warehouse grow louder.

רות, בדרכה הנחושה, מציבה את עצמה כשומרת על הדלת, מקשיבה בתשומת לב לכל תנועה.

Ruth, in her determined way, positions herself as a guard at the door, listening attentively to every movement.

היא מנסה להישאר רגועה, אך הפחד שאנשים יגלו אותם מלווה אותה כמו צל.

She tries to stay calm, but the fear of being discovered haunts her like a shadow.

הרגע הקריטי מגיע כשהם שומעים קולות מתקרבים.

The critical moment arrives when they hear voices approaching.

קול הפחד מתעצם, אך איתן לא מוותר.

The sound of fear intensifies, but Eitan does not give up.

הוא פותח את בקבוק המים, ומתחיל בעדינות לשפוך את המים על פניו של דורון.

He opens the water bottle and gently begins pouring the water over Doron's face.

דורון מתחיל להירגע, נשימתו מתייצבת.

Doron begins to calm down, his breathing stabilizes.

הקולות חולפים, והקבוצה נותרת בלתי נראית.

The voices pass by, and the group remains invisible.

כשהמצב מתייצב, איתן מקבל החלטה.

As the situation stabilizes, Eitan makes a decision.

הם יעזבו את המחסן ולבסוף יפנו לטיפול רפואי מתאימים לדורון.

They will leave the warehouse and finally seek appropriate medical treatment for Doron.

הוא מבין שהוא יכול לסמוך על עצמו בזמן משבר.

He realizes he can trust himself in times of crisis.

רות לומדת שהקיומם של אחרים לצידה עוזר לה להתגבר על פחדי הכשלון שלה.

Ruth learns that the presence of others beside her helps her overcome her fears of failure.

לאחר שהכל נרגע, הם עומדים יחד מול דלת המחסן הדחוקה לאחור, מחליטים מהצעד הבא.

After everything calms down, they stand together in front of the jammed warehouse door, deciding on the next step.

איתן חייך לעצמו, הפרחים מחוץ למחסן מרמזים על אי-פחדים חדשים והתחלות חדשות.

Eitan smiles to himself, the flowers outside the warehouse hinting at new fears and new beginnings.

ביחד הם יוצאים לעולם, מוכנים לעונש החדש של פסח, בטוחים שהם יחד יכולים להתמודד עם כל מה שיבוא.

Together, they step out into the world, ready for the new season of Passover, confident that together they can face whatever comes their way.