בחדר המלא בשמש של התיכון הציבורי של רחובות, תלמידים מתרגשים מדברים על התוכניות שלהם לקיץ.

In the sunlit room of the public high school in Rehovot, students excitedly talked about their summer plans.

נעם עמד בצד, מביט בשירה בצד השני של המסדרון.

Noam stood aside, watching Shira on the other side of the corridor.

ליבו דפק מהר, והוא החזיק ביד מכתב.

His heart pounded fast, and he held a letter in his hand.

היה זה המכתב שכתב לשירה כבר לפני ימים.

It was the letter he had written to Shira days ago.

נעם, תלמיד שקט ומחושב, תמיד חש בחיבה סודית לשירה, התלמידה המבריקה והבולטת בכיתה.

Noam, a quiet and thoughtful student, always had a secret fondness for Shira, the brilliant and outstanding student in the class.

היא החלה לארוז את הספרים שלה לאט לאט, בינתיים החברים מסביב נפרדו לשלום וקראו ברכת "בהצלחה" כשהיא מתכוננת לצאת לתוכנית הקיץ היוקרתית בחו"ל.

She began to pack her books slowly, while friends around her said goodbye and wished her "good luck" as she prepared to leave for the prestigious summer program abroad.

נעם נשם עמוק ושקל איך לגשת אליה.

Noam took a deep breath and weighed how to approach her.

הוא רצה כל כך להגיד לה מה שהוא מרגיש, אבל המילים לא יצאו.

He wanted so much to tell her how he felt, but the words wouldn't come out.

המחשבה על דחייה הציפה אותו.

The thought of rejection overwhelmed him.

אבל הוא ידע: זהו הרגע או לא בכלל.

But he knew: it was now or never.

אם הוא לא ימסור לה את המכתב היום, אולי לעולם לא יהיה לו האומץ לעשות זאת.

If he didn't give her the letter today, he might never have the courage to do so.

בעוד ההמולה מסביב גוברת, והדלתות לבית הספר נפתחות, נעם מצא את האומץ והתקרב לשירה.

As the bustle around increased and the school doors opened, Noam found the courage and approached Shira.

היא הסתכלה אליו בהפתעה כשהוא הגיש לה את המכתב.

She looked at him in surprise when he handed her the letter.

בלי מילים נוספות, הוא הסתובב במהירות והלך.

Without further words, he quickly turned and left.

שירה חייכה אליו בחום, ולאחר מכן פתחה את המכתב וקראה אותו בעיון.

Shira smiled warmly at him, and then opened the letter and read it carefully.

המילים היו כנות ופשוטות.

The words were honest and simple.

היא הרימה את מבטה לנעם, שנשאר לעמוד בקצה המסדרון.

She lifted her gaze to Noam, who remained standing at the end of the corridor.

"נעם," היא קראה, והוא הסתובב אליה.

"Noam," she called out, and he turned to her.

"אני אכתוב לך במהלך הקיץ," היא הבטיחה לו, עיניה מבריקות.

"I will write to you during the summer," she promised him, her eyes shining.

נעם חייך, הרגיש קליל יותר, כאילו משא כבד ירד מעליו.

Noam smiled, feeling lighter, as if a heavy burden had been lifted from him.

הוא למד שהבעת הרגשות איננה תמיד מפחידה כמו שהוא חשב, ולעיתים לפעמים צריך לקחת סיכון כדי למצוא אושר.

He learned that expressing emotions is not always as scary as he thought, and sometimes one must take a risk to find happiness.

הקיץ עמד להתחיל, והכל הרגיש פתוח ומלא אפשרויות.

Summer was about to begin, and everything felt open and full of possibilities.