בבית הקפה הקטן בפרברים של סידני, אוסטרליה, זוהר ישב ליד חלון גדול, והביט החוצה על היום החורפי והקריר.

In the small café in the suburbs of Sydney, Australia, Zohar sat by a large window, gazing out at the chilly winter day.

החנות היתה חמה ומלאה באנשים, מלמלות של שיחה וקולות של מכונת קפה נשמעו מכל עבר.

The shop was warm and crowded with people, the murmur of conversation and the sounds of the coffee machine coming from all around.

זוהר חשב על השבועות האחרונים שבילה באוסטרליה.

Zohar thought about the last few weeks he had spent in Australia.

הוא התגעגע הביתה, לישראל, אבל הייתה בו גם תחושה של משהו לא פתור.

He missed home, Israel, but there was also a sense of something unresolved within him.

ידידותו עם ירדן הייתה פעם אחת מהקשרים המשמעותיים ביותר בחייו.

His friendship with Yarden had once been one of the most significant relationships in his life.

הם הכירו כאן במקרה, והפכו חברים קרובים.

They had met here by chance and became close friends.

היום, הוא חיכה לה כדי להיפרד לפני הטיסה הביתה.

Today, he was waiting for her to say goodbye before his flight home.

כשירדן נכנסה לבית הקפה, היא חייכה חיוך חם של חברות.

When Yarden entered the café, she smiled a warm, friendly smile.

"זוהר!

"Zohar!

חיכיתי לרגע הזה," היא אמרה והתיישבה מולו.

I've been waiting for this moment," she said and sat down across from him.

האוויר בהקפה התחמם עוד יותר משניהם ישבו יחד.

The air in the café grew even warmer as they sat together.

זוהר נאבק במילים.

Zohar struggled with his words.

משהו בו רצה לומר דברים עמוקים יותר ממה שהיו אומרים בדרך כלל.

Something in him wanted to say things deeper than what they usually would.

ירדן הייתה חשובה לו, אולי יותר מידי לנסיעה זו להיות הרחק ממנה.

Yarden was important to him, maybe too much for this trip to be far from her.

"כיף לנו פה, הא?

"It's fun here, huh?"

" זוהר התחיל, מנסה להעביר הדברים בצורה פשוטה.

Zohar started, trying to convey things simply.

ירדן חייכה, והיא לא ידעה כמה המילים שלה מחדרות אותו.

Yarden smiled, unaware of how her words moved him.

"כן, סידני יפה בחורף," היא אמרה בעיניים מהממות חיבה.

"Yes, Sydney is beautiful in winter," she said with eyes filled with stunning affection.

הם המשיכו לשוחח, ולבסוף הגיע הרגע שבו זוהר ידע שהוא חייב לדבר.

They continued to chat, and finally, the moment came when Zohar knew he had to speak.

"ירדן," הוא החל להגיד, קולו רועד מעט, "אני חושב שיש בי רגשות חזקים יותר כלפייך ממה שסיפרתי עד עכשיו.

"Yarden," he began to say, his voice slightly trembling, "I think I have stronger feelings for you than I've let on until now."

"ירדן הביטה בו בתדהמה קלה, שקטה לרגע.

Yarden looked at him with mild astonishment, silent for a moment.

זוהר הרגיש את הכובד של הרגעים הללו יותר מכל.

Zohar felt the weight of those moments more than anything.

"אני מבינה," היא אמרה בעדינות.

"I understand," she said gently.

"גם אני חשבתי שיש משהו יותר מזה.

"I also thought there was something more there."

"זוהר נשם עמוק, התחושה של הכתפיים הפנימיות משתחררת.

Zohar took a deep breath, the inner tension releasing from his shoulders.

הוא ידע שהצליח לומר את האמת, גם אם לא ידע מה יבוא אחר כך.

He knew he had succeeded in telling the truth, even if he didn't know what would come next.

השיחה ביניהם המשיכה, אבל היא הייתה שונה.

Their conversation continued, but it was different.

הם הבינו זה לזה בדרכים שלא יכלו קודם.

They understood each other in ways they couldn't before.

הפחדים נעלמו, והנשמות שלהם נהיו פתוחות יותר, חמות יותר באותו חורף קר.

The fears vanished, and their souls became more open, warmer on that cold winter day.

זוהר קם לקראת טיסתו, מלא בהרגשה של סיפוק ורגיעה.

Zohar rose to leave for his flight, filled with a sense of satisfaction and calm.

הפנים אל עבר הבלתי נודע, ובזו הפעם, הוא היה מוכן.

Facing the unknown, this time, he was ready.