העולם הסובב את יעל, נדב ושירה היה מלא שקט פוסט-אפוקליפטי.

The world surrounding Yael, Nadav, and Shira was filled with a post-apocalyptic silence.

אמצע ניו יורק, עיר שהייתה פעם שוקקת חיים, הפכה למקום עזוב ומוזנח.

The middle of New York, a city that was once bustling with life, had turned into an abandoned and neglected place.

כבישים סדוקים ושדות דשא צמיחים בין בניינים חרבות היו עדות לזמן שרוצה להשתקם.

Cracked roads and grass fields growing between ruined buildings were a testament to a time yearning for restoration.

נדב סבל משריטה שהזדהמה, והזמן הלחיץ.

Nadav suffered from an infected scratch, and time was pressing.

"אנחנו חייבים למצוא אנטיביוטיקה," אמרה יעל בתקיפות.

"We have to find antibiotics," Yael said firmly.

למרות פחדיה לסכן את חבריה, היא ידעה שאין ברירה.

Despite her fears of endangering her friends, she knew there was no choice.

"אני אלך לבדוק בבית המרקחת שמעבר לפינה," הציעה שירה, קולה מלא קור רוח.

"I'll go check the pharmacy around the corner," Shira suggested, her voice full of calmness.

היה ברור שהיא מתגעגעת למשפחתה, אבל המצב דרש ממנה להילחם על ההווה.

It was clear she missed her family, but the situation demanded that she fight for the present.

יעל ונדב החלו לפסוע לעבר המרפאה שזיהו על המפה.

Yael and Nadav started walking toward the clinic they identified on the map.

הרחובות השקטים לחשו דברים לא ברורים, אך הם המשיכו ללא פחד, אף על פי שבליבם רבצה דאגה עמוקה.

The quiet streets whispered unclear things, but they continued without fear, although a deep worry rested in their hearts.

עם כניסתם למרפאה, הריח הבלתי נסבל של קור תקף אותם.

Upon entering the clinic, the unbearable smell of rot assaulted them.

לפתע, חבורת אנשים עוינת הקיפה אותם.

Suddenly, a hostile group of people surrounded them.

"מה אתם רוצים כאן?

"What do you want here?"

" שאל אחד מהם, חושפני כולו.

one of them asked, openly aggressive.

"אנחנו צריכים תרופות," השיבה יעל, מנסה לשמור על קול יציב.

"We need medicine," Yael replied, trying to maintain a steady voice.

המתח באוויר היה מוחשי, אך היא לא נסוגה.

The tension in the air was palpable, but she did not retreat.

נדב הביט בה, נאחז בתקווה.

Nadav looked at her, clinging to hope.

בסופו של דבר, הם הצליחו לשאת ולתת.

Eventually, they managed to negotiate.

החבורה רצתה מזון, ויעל נתנה להם חלק מהמעט שנשאר להם בתקווה שזו לא טעות.

The group wanted food, and Yael gave them part of the little they had left, hoping it wasn't a mistake.

כשעזבו, נדב נשם לרווחה.

As they left, Nadav breathed a sigh of relief.

"תודה לך, יעל," אמר בגודל לב למרות כאבו.

"Thank you, Yael," he said wholeheartedly despite his pain.

עכשיו, הייתה בהם הבנה שברגעים הקריטיים, הם קבוצה אחת, משפחה אחת.

Now, they understood that in critical moments, they were one group, one family.

שירה חיכתה להם בכבישים החרבים עם תגליות משלה.

Shira waited for them on the ruined roads with her own discoveries.

היא הביאה אמצעי הגנה וכמה פריטי מזון.

She brought means of protection and some food items.

ביחד, הם הרגישו מוכנים להמשך המסע.

Together, they felt ready to continue the journey.

מפגש זה חיזק את הקשר ביניהם.

This encounter strengthened the bond between them.

יעל הבינה שתקווה משותפת דורשת אמון הדדי ופעולה משותפת.

Yael realized that shared hope requires mutual trust and joint action.

בזמן שראשם פונה לעבר העתיד הלא בטוח, ליבם היה מלא בנוגע לאומץ ולעבודה בצוות שהחזיק אותם יחד בעולם קשה זה.

While their minds were turned toward the uncertain future, their hearts were full of bravery and teamwork that held them together in this harsh world.