בימי הסתיו, כשהעלים מחליפים את צבעם לגווני זהב וכתום, מתחילה פעילות מרגשת במעונות הקולג’.

In the autumn days, when the leaves change their colors to shades of gold and orange, an exciting activity begins in the college dormitories.

אווירת חג ראש השנה מתפרשת לכל עבר, מלאת תקווה להתחלה חדשה.

The atmosphere of Rosh Hashanah spreads everywhere, full of hope for a new beginning.

בין הסטודנטים, היה אפשר למצוא את אבנר, ליאורה ונדב.

Among the students, you could find Avner, Liora, and Nadav.

הם חולקים חדר במעונות, אבל לכל אחד יש את הגישה שלו לגבי החג המתקרב.

They share a dorm room, yet each has their own approach to the upcoming holiday.

אבנר תמיד היה תלמיד חרוץ.

Avner was always a diligent student.

הוא התמודד עם הלחץ של הלימודים, ונראה לפעמים שהוא שוכח את שורשיו התרבותיים.

He dealt with the pressure of studies and sometimes seemed to forget his cultural roots.

ליאורה, לעומתו, הייתה תמיד חמה ומזמינה, אוהבת מאוד את המסורות, תמיד מחפשת הזדמנות לחלוק את תרבותה עם אחרים.

Liora, on the other hand, was always warm and welcoming, greatly loving the traditions and always seeking an opportunity to share her culture with others.

נדב, החדר חבר, היה נינוח, פחות מתעניין בחגים ומתמקד בעיקר בהנאות של הרגע.

Nadav, the roommate, was relaxed, less interested in the holidays, and focused mainly on the pleasures of the moment.

החדר שלהם, כמו יתר המעונות, היה מלא בתלמידים הממהרים לסיים את המשימות לפני החג.

Their room, like the other dorms, was full of students hurrying to finish their assignments before the holiday.

ליד הדלת, ליאורה עסוקה בתליית קישוטים.

Near the door, Liora was busy hanging decorations.

"אבנר, אתה בא לחגוג איתנו בערב הקהילתי?

"Avner, are you coming to celebrate with us at the community evening?"

" היא שאלה בחיוך רחב.

she asked with a broad smile.

אבנר התלבט, יודע שכמות הלימודים עולה לפניו.

Avner hesitated, knowing a load of studies lay before him.

"אני לא יודע, יש לי המון עבודות להגיש," הוא השיב, מתחבט בליבו.

"I don't know, I have a lot of assignments to submit," he replied, debating within his heart.

נדב, יושב על המיטה, מפהק ואומר, "למה לך לדאוג כל כך לחג הזה?

Nadav, sitting on the bed, yawned and said, "Why worry so much about this holiday?

אנחנו בכל מקרה יושבים ונהנים.

We're sitting and enjoying anyway."

" אבנר הרגיש בילבול, בין הרצון להיות מחובר לשורשיו לבין הלחץ האקדמי.

Avner felt confusion, torn between the desire to connect with his roots and the academic pressure.

ליאורה פנתה אליו בחמלה, "אבנר, אני יודעת שהלימודים חשובים לך, אבל ראש השנה הוא זמן להתחדשות והתחלה חדשה.

Liora turned to him with compassion, "Avner, I know studies are important to you, but Rosh Hashanah is a time for renewal and a new beginning.

הוא יכול לתת לך כוח.

It can give you strength."

" לדברים שלה הייתה משמעות עמוקה עבור אבנר.

Her words held deep meaning for Avner.

אחרי מחשבות רבות, הוא החליט לפנות זמן ולהיות נוכח באירוע.

After much thought, he decided to make time and be present at the event.

בערב החג, האולם המשותף במעונות היה מלא באנשים, נרות דולקים על השולחן, ריח תפוחים ודבש ממלא את האוויר.

On the eve of the holiday, the common hall in the dorms was filled with people, candles lit on the table, the scent of apples and honey filling the air.

אבנר הצטרף אל ליאורה וברגע שהתחיל הטקס, הוא חש משהו אחר בלב.

Avner joined Liora, and the moment the ceremony began, he felt something different in his heart.

השיחה איתה עזרה לו לראות את החג בצורה חדשה, לא רק כמסורת שחוזרת על עצמה, אלא כמקור להזנה רגשית ורוחנית.

The conversation with her helped him see the holiday in a new light, not just as a repeated tradition, but as a source of emotional and spiritual nourishment.

במהלך הארוחה, הוא השתתף בשיחה, התחבר אל אחרים וחש את חום החג מבפנים.

During the meal, he participated in the conversation, connected with others, and felt the warmth of the holiday from within.

הסעודה הסתיימה הרגשה שונה בליבו.

The feast concluded with a different feeling in his heart.

אבנר ידע שהשנה מצא דרך לשלב בין הלימודים לחייו התרבותיים, תחושה חדשה של איזון ולכידות.

Avner knew that this year he had found a way to integrate his studies with his cultural life, a new sense of balance and cohesion.

כך, עם סיום החג, אבנר חזר למעונות עם לב מלא יותר.

Thus, with the end of the holiday, Avner returned to the dorms with a fuller heart.

הוא הבין שסופו של המסע התמידי הזה להרגיש שייך אינו סתם עוד משימה בין המשימות, אלא מסע של גילוי עצמי ותרבותי.

He understood that the end of this perpetual journey to feel a sense of belonging was not just another task among tasks, but a journey of self and cultural discovery.

תחושת השלמות שהוא חש הייתה מתוקה כמו הדבש שטעם בערב החג.

The feeling of completeness he felt was as sweet as the honey he tasted on the eve of the holiday.