בשלהי קיץ בירושלים, הגן הבוטני מזמין למבקרים שלו אווירה קסומה.

At the end of summer in Yerushalayim, the botanical garden invites its visitors to a magical atmosphere.

הפרחים פורחים בצבעים חמים ויפים, והמזרקה מזריזה בשלוה במיוחד.

The flowers bloom in warm and beautiful colors, and the fountain flows with special tranquility.

אושר שלום מהול ברגע מרגש של שנה חדשה באוויר, ראש השנה.

Happiness mingled with an emotional moment of the new year is in the air, Rosh Hashanah.

אריאל ושירה, אח ואחות, מצאו את עצמם בגן.

Ariel and Shira, brother and sister, found themselves in the garden.

הם לא ראו זה את זו זמן רב.

They hadn't seen each other for a long time.

המשפחה הייתה בסוג של מתח לאחר ויכוח על החלטה משפחתית, אבל ראש השנה היה ההזדמנות למצוא מחדש את הקרבה.

The family had been in a sort of tension after an argument about a family decision, but Rosh Hashanah was the opportunity to rediscover closeness.

שירה הכינה מראש תפוחים ודבש, סמל לשנה מתוקה.

Shira had prepared in advance apples and honey, a symbol of a sweet year.

היא קיוותה שהפעם היא ואחיה יחזרו לדבר פתוח וברור זה עם זו.

She hoped that this time she and her brother would return to open and clear communication with each other.

"הנה הגן של סבא שלנו," אמרה שירה בעיניים נוצצות, כשהם התקרבו לגינה הקטנה שבזיכרונותיהם הייתה המקום האהוב על סבם המנוח.

"Here is our grandfather's garden," said Shira with sparkling eyes, as they approached the small garden that in their memories was their late grandfather's favorite place.

אריאל נשם נשימה עמוקה.

Ariel took a deep breath.

הוא היה נחוש לדבר.

He was determined to speak.

"זוכרת איך סבא היה לוקח אותנו לכאן?

"Remember how Grandpa used to bring us here?

הוא תמיד אמר שהגינה היא החיים עצמם.

He always said that the garden is life itself."

"שירה חייכה, אך היה ברור שהמילים שלו נגעו בלבה.

Shira smiled, but it was clear his words touched her heart.

"זוכרת," היא לחשה, "הוא תמיד היה אומר שהפרחים מדברים אם מקשיבים היטב.

"I remember," she whispered, "he always said that the flowers speak if you listen closely."

"הם עמדו שם, בין צמחים ופרחים, שקטים, אך מלאי רגשות.

They stood there, among plants and flowers, silent, but full of emotions.

לבסוף, אריאל אסף אומץ.

Finally, Ariel gathered courage.

"אני מצטער על מה שקרה אז עם המשפחה," הוא אמר, "לא דיברתי מספיק, ולא שמעתי אותך.

"I'm sorry about what happened with the family," he said, "I didn't speak enough, and I didn't listen to you."

"שירה נענעה בראשה, עיניה מלאות הבנה.

Shira shook her head, her eyes filled with understanding.

"הכל בסדר.

"It's all right.

גם אני לא הייתי ברורה.

I wasn't clear either.

אני שמחה שאתה כאן ואנחנו מדברים.

I'm glad you're here and we're talking."

"הם שתקו לרגע, נותנים לרוח הקלה לנח ברגע הזה.

They were quiet for a moment, letting the gentle breeze rest in the moment.

שירה שלפה פתאום שתיל קטן שהביאה עמה.

Shira suddenly pulled out a small sapling she had brought with her.

"בוא נשתול אותו יחד, כאן, בגינה של סבא," היא הציעה.

"Let's plant it together, here, in Grandpa's garden," she proposed.

בהסכמה, הם התכופפו לאדמה.

In agreement, they bent to the ground.

יחד, הם שתלו את השתיל הצעיר, סימן להבטחה מחודשת לחייהם ולמורשת המשפחתית שלהם.

Together, they planted the young sapling, a sign of renewed promise for their lives and their family heritage.

אריאל חייך לשירה והרגיש איך הלב שלו מתרכך, תחושת ההבנה שכבר זמן רב לא הצליח להגיע אליה.

Ariel smiled at Shira, feeling his heart soften, a sense of understanding that had long eluded him.

"שנה חדשה," אמר.

"New year," he said.

"שנה חדשה וטובה," השיבה שירה, והם התחבקו, שני אחים נידחים שמצאו את דרכם זה לזה מחדש.

"New and good year," replied Shira, and they embraced, two estranged siblings who found their way back to each other.