העלים המשיר מהעצים ברחבי נתב"ג, לובשים צבעי זהב של סתיו.

The leaves shedding from the trees around Ben Gurion Airport are taking on the golden hues of autumn.

היה זה חג סוכות, ונוסעים עוברים במתחם הנמל מתבוננים בסוכות הקטנות שהוקמו בסמוך.

It was the holiday of Sukkot, and travelers passing through the airport area observed the small Sukkahs that had been set up nearby.

איליעב עמד מחוץ לאולם קבלת הפנים, נרגש ונפעם.

Eliyav stood outside the arrivals hall, excited and moved.

הוא לא ראה את מירים אחותו כבר שנה שלמה, ועכשיו היא שבה מניו יורק עם טליה, הבת הקטנה שאימצה.

He hadn't seen his sister Miriam for an entire year, and now she was returning from New York with Talia, the young girl she had adopted.

על הפנים של איליעב ניכרו קווי מתח, תוצאה של ימים ארוכים בעבודה כאדריכל בתל אביב.

Visible on Eliyav's face were lines of tension, the result of long days working as an architect in Tel Aviv.

אך ברגע שראה את מירים דוחפת את העגלה עם טליה, הוא הרגיש קרן של שמחה.

But the moment he saw Miriam pushing the stroller with Talia, he felt a beam of joy.

בלב הוא רצה לנטוש את כל הלחץ בעבודה ולחזק את קשרי המשפחה, במיוחד עכשיו עם טליה.

In his heart, he wanted to abandon all the work stress and strengthen family ties, especially now with Talia.

מירים צעדה בזהירות, מרגישה את המבטים עליה, מהאני משפחת חדשה בארץ המוכרת לה כל כך.

Miriam walked cautiously, feeling the eyes upon her, part of a new family in a land so familiar to her.

היא חששה, בתקווה שאיליעב ושאר המשפחה יקבלו את טליה באהבה.

She was apprehensive, hoping that Eliyav and the rest of the family would accept Talia with love.

טליה, למרות גילה הצעיר, היתה תינוקת רכה ושלווה, ואנרגיה חיובית הקיפה אותה.

Talia, despite her young age, was a gentle and serene baby, surrounded by positive energy.

כשראה איליעב את אחותו נאבקת עם המזוודות וטליה חסרת מנוחה, הוא רץ לעזור לה.

When Eliyav saw his sister struggling with the luggage and a restless Talia, he ran to help her.

הוא חייך חיוך רחב, ואחז בתינוקת.

He flashed a broad smile and held the baby.

"ברוכה הבאה הביתה," אמר, והאמירה הרגיעה את הלב של מירים.

"Welcome home," he said, and the statement eased Miriam's heart.

במהלך סוכות, המשפחה ישבה יחד בסוכה החדשה, נהנתה מארוחה חגיגית.

During Sukkot, the family sat together in the new Sukkah, enjoying a festive meal.

הרוח נשבה בחוץ, אך בתוך הסוכה היה חם ומשפחתי.

The wind was blowing outside, but inside the Sukkah, it was warm and familial.

איליעב, שהקדיש את כל זמנו למשפחה, הרגיש פתאום שחרור וקרבה שלא חווה זמן רב.

Eliyav, who had devoted all his time to the family, suddenly felt a release and closeness he hadn't experienced in a long time.

"אתה יודע," אמרה מירים, תוך כדי שהיא מביטה בטליה משחקת בדשא, "אני כל כך שמחה לחזור.

"You know," said Miriam, as she watched Talia play on the grass, "I am so happy to be back."

" איליעב הנהן והתמלא באהבה וחוזק מחודש.

Eliyav nodded, filled with renewed love and strength.

העבודה תמתין, הוא הבין כעת שהמשפחה היא באמת במקום הראשון.

The work could wait; he now understood that the family truly came first.

הם חייכו אחד לשנייה, שמחים להתאחד תחת אותה הסוכה, תחת אותו הלב.

They smiled at each other, happy to reunite under the same Sukkah, under the same heart.