האוויר היה קריר וחגיגי כשהמשפחות התאספו לבית החולים בירושלים.

The air was cool and festive as the families gathered at the hospital in Yerushalayim.

הנרות של חנוכה היו דולקים, מפזרים אור חמים במסדרונות המוארים של המקום.

The Hanukkah candles were lit, casting a warm glow in the illuminated corridors of the place.

תמר אחזה בידו של אריאל, אחיה הצעיר, והלכה במהירות בין האנשים.

Tamar held the hand of Ariel, her younger brother, and walked quickly among the people.

היה זה ערב חנוכה בבית המשפחה, והכל נראה מושלם.

It was Erev Hanukkah at the family home, and everything seemed perfect.

תמר הייתה עסוקה בלדאוג להכל - לטיגון הסופגניות, לסידור השולחן ולוודא שכולם שמחים.

Tamar was busy taking care of everything - frying the sufganiyot, setting the table, and making sure everyone was happy.

אבל בעומס החגיגות, היא לא שמה לב כשאריאל קיבל לידו עוגה שבסתר הכילה אגוזים, שהוא אלרגי להם.

But amidst the festive hustle, she didn't notice when Ariel received a cake that secretly contained nuts, to which he is allergic.

בן רגע פנה עורו והחלה ההשפעה.

In an instant, his skin changed color, and the reaction began.

תמר, בבהלה, הזעיקה אמבולנס, ועכשיו היו בחדר המיון - מלא עד אפס מקום באנשים שבאו מבית כמו שלהם, גם הם נפגעים קטנים של החג.

In a panic, Tamar called an ambulance, and now they were in the emergency room—full to capacity with people from homes like theirs, also small victims of the holiday.

היא הביטה מסביב, הפנים מלאות מתח.

She looked around, her face full of tension.

"אני כאן," לחשה לאריאל המותקף בחסד, "אני אדאג שתהיה בסדר.

"I'm here," she whispered to the stricken Ariel, "I'll make sure you're okay."

"אבל חדר המיון היה עמוס.

But the emergency room was crowded.

תמר ראתה כיצד הרופאים עסוקים, מטפלים בפצעים קלים יותר מתאונת חנוכיות או שמן רותח.

Tamar saw how the doctors were busy, attending to minor injuries from menorah accidents or hot oil.

היא הייתה צריכה לקבל החלטה: ללחוץ על הצוות שיעזור מיד לאריאל או לחכות כמו כל השאר.

She needed to make a decision: press the staff to immediately help Ariel or wait like everyone else.

לבסוף, היא ניגשה לראש הצוות, קול רועד אך חזק.

Finally, she approached the head of the team, her voice shaky yet strong.

"סליחה," אמרה, "אחי במצב חירום בגלל אלרגיה.

"Excuse me," she said, "my brother is in an emergency due to an allergy.

אני מבינה שיש עומס, אבל אני ממש חייבת עזרה.

I understand there's a lot going on, but we really need help."

"הרופא, שזיהה את הדחיפות במבטה של תמר, ניגש לבדוק את אריאל במהירות.

The doctor, recognizing the urgency in Tamar's gaze, quickly went to check on Ariel.

האבחון היה דחוף יותר משחשב - התגובה הייתה חמורה יותר מדמיינו.

The diagnosis was more urgent than anticipated—the reaction was more severe than they had imagined.

היה צורך בהתערבות מיידית.

Immediate intervention was necessary.

תוך רגעים ספורים, אריאל הוכנס לחדר טיפול.

Within moments, Ariel was taken into a treatment room.

תמר ישבה בחדר ההמתנה, ידיה שלובות ובקושי נושמת מציפייה.

Tamar sat in the waiting room, her hands clasped, barely breathing from the anticipation.

השעון על הקיר רץ, ובכל שנייה שעברה, גברה דאגתה.

The clock on the wall ticked, and with every passing second, her worry grew.

אך לאחר זמן לא רב יצא הרופא, מרגיע את תמר במילים קצרות אך חיוביות: "הוא יהיה בסדר.

But not long after, the doctor came out, reassuring Tamar with concise yet positive words: "He will be okay."

"אחרי טיפול מהיר והתאוששות תחת השגחה, העיר אריאל את עיניו, מחייך לתמר.

After quick treatment and recovery under supervision, Ariel opened his eyes, smiling at Tamar.

"זה נגמר," הוא לחש לה, חיוך קטן על פניו.

"It's over," he whispered to her, a small smile on his face.

כשהם נסעו חזרה הביתה, תמר חשבה על הלילה השונה.

As they drove back home, Tamar thought about the unusual night.

היא הרגישה כאילו עברה מסע - מגאווה ואשמה, לדאגה עמוקה ולהקלה.

She felt as if she had experienced a journey—from pride and guilt to deep worry and relief.

אך יותר מכל, היא למדה שסומך לא רק על עצמה, אלא גם על אחרים, כשהדברים במסלול שונה.

But more than anything, she learned to rely not only on herself but also on others when things take an unexpected turn.

התקרב לשאריות החגיגה - הנרות שעדיין דולקים, וזכרה כי אתגרי החיים יכולים להאיר את עולמה באור חדש.

Approaching the remnants of the celebration—the candles still burning—she realized that life's challenges can illuminate her world in a new light.

תמר חייכה לאחיה.

Tamar smiled at her brother.

"למדנו משהו היום," היא אמרה.

"We learned something today," she said.

והפעם, היא ידעה שהם יחזרו הביתה עם חוויה שאין שנעשתה להם יחד, יותר מכל נסיכת כיפור.

And this time, she knew they would return home with an experience forged together, more than any miraculous deliverance.