הלילה היה מלא כוכבים, והחול על החוף היה כשמיכה כסופה ורכה.

The night was full of stars, and the sand on the beach was like a soft, silver blanket.

נועם הלך לבד על החוף בליל חורף קר, חיפש שקט ונחת.

Noam walked alone on the beach on a cold winter night, seeking peace and solace.

כולם חגגו את חנוכה בבית עם נרות וסופגניות, אך נועם הרגיש שונה.

Everyone was celebrating Hanukkah at home with candles and sufganiyot, but Noam felt different.

בתוכו עולה תחושת חוסר שייכות, ובנוסף, חסרה לו ההשראה לציור חדש.

Inside him arose a sense of not belonging, and additionally, he lacked the inspiration for a new painting.

בעודו הולך, עצר נועם להביט בים.

As he walked, Noam stopped to gaze at the sea.

גלים רכים שטפו את החוף, והירח השלים את התמונה עם אורו הבוהק.

Gentle waves washed over the shore, and the moon completed the scene with its bright light.

פתאום התרחש נס קטן: אורות הצפון החלו להופיע מעל המים.

Suddenly, a small miracle occurred: the northern lights began to appear over the water.

צבעים מרהיבים של ירוק, אדום וסגול ריצדו בשמיים.

Magnificent colors of green, red, and purple danced in the sky.

לבו של נועם התרונן.

Libo shel Noam hitronen.

אורות הצפון, מחזה שלא רואים כל יום, במיוחד לא כאן, ליד הים.

The northern lights, a sight not seen every day, especially not here by the sea.

הוא התיישב על החול, הקור לא הפריע לו, וחשב כיצד הוא יכול לצייר את הפלא הזה, את הרגע המיוחד בו הרגיש חיבור לשורשיו.

He sat down on the sand, the cold not bothering him, and thought about how he could paint this marvel, this special moment when he felt a connection to his roots.

ברגע הזה, הבין נועם את ערכה של המסורת, את הקשר בין האור שהוא רואה לבין חנוכה, חג האור.

In that moment, Noam understood the value of tradition, the connection between the light he saw and Hanukkah, the Festival of Lights.

הוא הרגיש פתאום חלק ממשהו גדול יותר, חלק ממשפחה, חלק מהעם שלו.

He suddenly felt part of something bigger, part of a family, part of his people.

ההשראה נחתה עליו כמו האור הירוק בשמיים.

Inspiration descended upon him like the green light in the sky.

נועם חזר הביתה עם תחושת יעוד חדשה.

Noam returned home with a new sense of purpose.

הוא סיפר לאליאנה ולטליה על מה שראה.

He told Eliana and Talia about what he had seen.

המשפחה הייתה נרגשת ושמחה, והבינה שנועם מצא את דרכו.

The family was excited and happy, realizing that Noam had found his path.

הם שיחקו סביב החנוכיה ונעמו עם הסופגניות, כשהם יודעים שמתוכם נולד ציור חדש, מלא אור ורגש.

They played around the hanukkiah and enjoyed the sufganiyot, knowing that a new painting was born from within them, full of light and emotion.

נועם הרגיש שייך.

Noam felt like he belonged.

הוא מצא השראה בצבעי השמיים והרגיש קרוב למסורת.

He found inspiration in the colors of the sky and felt close to tradition.

זו הייתה תחושה מלאה משמעות, תחושה שהוא אח”, אח שמחזיק במבט אל האור באמונה מלאה.

It was a feeling full of meaning, a feeling that he was a brother, a brother who holds his gaze towards the light with complete faith.