בתוך יער עמוק בהרי האפלצ'ים, כשהשלג לבן ויופי משתרג בין הענפים, יצאה משפחתו של איתן למחנה חורף לכבוד ט"ו בשבט.

In the depths of a forest in the Appalachians, with the snow white and beauty entwining between the branches, Eitan's family set out for a winter camp in honor of Tu BiShvat.

בחורף הקר, כשהרוח מצליפה בעדינות ביריעות האוהלים, איתן בעצמו הרגיש קר בכל מקום - גם בלב.

In the cold winter, with the wind gently lashing against the tent sheets, Eitan himself felt cold everywhere - even in his heart.

האב, דוד, חשב שלקיים את החג בטבע הוא רעיון נפלא.

The father, David, thought that celebrating the holiday in nature was a wonderful idea.

"נהיה קרובים לעצים, ליער.

"We’ll be close to the trees, to the forest.

זה יהיה מיוחד!

It will be special!"

" אמר בקול רם.

he said loudly.

אמא, מאיה, חייכה בחום, אבל איתן הרגיש שהיה חסר משהו.

Mother, Maya, smiled warmly, but Eitan felt that something was missing.

הוא לא הרגיש מחובר לתוכנית המשפחתית.

He didn’t feel connected to the family plan.

בקמפינג זה, כשהשלג כיסה כל מילימטר, המשפחה התעסקה בהכנות לחג.

In this camping trip, as the snow covered every inch, the family busied themselves with holiday preparations.

דוד רצה להכין סדר מיוחד עם פירות יבשים מתחת לעננים הכבדים והמאיה דיברה על שתילת זרעים כסמל להתחלה חדשה.

David wanted to prepare a special Seder with dried fruits under the heavy clouds and Maya talked about planting seeds as a symbol of a new beginning.

אבל איתן לא הצטרף לשיחה, אלא סתם שתק והתבונן במבט חולם.

But Eitan didn’t join the conversation; he just stayed silent and watched with a dreamy look.

כשכולם היו טרודים בענייני החג, איתן הרגיש את הקור מנסר בתוך החזה.

While everyone was preoccupied with holiday matters, Eitan felt the cold sawing through his chest.

"איפה מקומי?

"Where is my place?"

" שאל את עצמו.

he asked himself.

בוקר אחד, בזמן שהשלג עודד את הכל לשתוק, איתן העז להתרחק למחקר אישי.

One morning, as the snow encouraged everything to be silent, Eitan dared to venture off for some personal exploration.

הוא רצה להבין את עצמו יותר.

He wanted to understand himself better.

היער קרא לו, ואיתן הלך פנימה, עמוק לתוך הסבך.

The forest called to him, and Eitan went in, deep into the thicket.

עם כל צעד בשלג - עטוף מעיל כבד, כובע צמר, צעיף פסים צבעוניים - הרגיש תחושת שחרור.

With each step in the snow - wrapped in a heavy coat, woolen hat, and colorful striped scarf - he felt a sense of release.

בפינה רחוקה ביער, הוא נתקל בעץ עתיק, עצום ומכוסה בכפור, ששורשיו סיפרו סיפורים ישנים.

In a distant corner of the forest, he came across an ancient, enormous tree, covered in frost, with roots that told old stories.

העץ היה מרשים, איתן הגיש את ידו וחיבק את הגזע.

The tree was impressive, Eitan reached out and hugged the trunk.

תחושת חום זרמה בתוכו.

A sensation of warmth flowed through him.

הוא חש את היסטוריית העץ כמו חוטים שמעברים לשורשים העמוקים של המסורת.

He felt the history of the tree like threads extending to the deep roots of tradition.

כאן, לבד, בסתר היער שהתקסם בתוקף החורף, איתן הבין - החיבור למשפחה ולמורשת הוא שהיו חסרים.

Here, alone, in the secrecy of the enchanted winter forest, Eitan realized - the connection to family and heritage was what was missing.

הוא חזר למחנה, עם עיניים נוצצות, לב שלווה במוטיבציה חדשה.

He returned to the camp, with sparkling eyes, his heart soothed with new motivation.

הוא סיפר להם הכול.

He told them everything.

שמחו השניים, והרגישו את הגשר שנבנה בלבם.

The two were overjoyed, and they felt the bridge being built within their hearts.

איתן הרגיש סוף סוף בבית בתוך אהבת המשפחה.

Eitan finally felt at home within the love of his family.

כך, בחג ט"ו בשבט הקפוא אך המחמם בדרכו, איתן למד את עוצמת השורשים ומה שמגיע ממחויבות למשפחה ולמסורת.

Thus, in the cold yet warming Tu BiShvat holiday, Eitan learned the power of roots and what comes from commitment to family and tradition.

הרוח שוב נשבה - הפעם חמימה.

The wind blew again - this time warmly.