היער היה חשוך וקר.

The forest was dark and cold.

ארי וליה, תלמידים מיהודים, צעדו בזהירות בין העצים הגבוהים.

Ari and Leah, students from the Jewish school, walked cautiously among the tall trees.

הנהגתם טיול בבית הספר, לכבוד ט"ו בשבט, חג האילנות.

Their school arranged a hike in honor of Tu BiShvat, the festival of trees.

האדמה מתחת לרגליהם הייתה מכוסה בשלג לבן, וצורות עגולות של פתיתי שלג ירדו מהשמיים האפורים.

The ground beneath their feet was covered with white snow, and round shapes of snowflakes were falling from the gray sky.

"אתה רואה, ארי," אמרה ליה, תוך שהיא מציינת את השלד של העצים, "היער אולי נראה קפוא וחסר חיים, אבל יש מחזור בתוך הטבע.

"You see, Ari," Leah said, pointing to the skeletons of the trees, "the forest may look frozen and lifeless, but there's a cycle within nature.

הכל יחזור לפרוח.

Everything will bloom again."

"ארי היה ספקן.

Ari was skeptical.

"אני רואה רק קרח ושלג," הוא אמר, הבעה מהורהרת על פניו.

"All I see is ice and snow," he said, a thoughtful expression on his face.

"איך אפשר שהיער יחזור לחיים בחורף?

"How can the forest come back to life in winter?"

"ליה חייכה.

Leah smiled.

"יש קסם, ארי.

"There's magic, Ari.

רק צריך לדעת לחפש.

You just need to know where to look.

בוא נחקור קצת יותר פנימה.

Let's explore a little further in."

"הסופה הממשמשת ובאה נשבה קלות בקרבתם.

The approaching storm lightly blew nearby.

הרוח הפכה חריפה יותר והפתיתים החלו ליפול מהר יותר.

The wind became sharper, and the flakes began to fall more rapidly.

ארי היסס.

Ari hesitated.

הוא ידע שהמורה קראה להיעצר בקרוב ושהם צריכים לחזור לקבוצה.

He knew that the teacher called for a stop soon and that they needed to return to the group.

"אני יכולה להראות לך משהו מדהים," הבטיחה ליה.

"I can show you something amazing," Leah promised.

החלטתו נחרצה.

His decision was made.

ארי הסכים להמשיך מעט עמוק יותר לתוך היער.

Ari agreed to continue a bit deeper into the forest.

הם הלכו זה בזה, ולפתע, כמו יש מאין, הופיע מולם חורשה קטנה של עצי אורן ירוקים.

They walked together, and suddenly, as if out of nowhere, a small grove of green pine trees appeared before them.

בין העצים נראו ציפורים קטנות חוגגות, מוקפות חיים צמחיים עדין.

Among the trees, small birds were seen celebrating, surrounded by delicate plant life.

לארי נשימתו נעצרה.

Ari's breath was taken away.

"הנה, ראית?

"See, you were right?

הטבע קשוח.

Nature is resilient."

" הוא הביט בהערצה בליה ובציפורים הקטנות.

He looked admiringly at Leah and the small birds.

הוא החל להאמין שברוך הזמן, היער אכן יתחדש.

He began to believe that in due time, the forest would indeed renew itself.

אחרי שהחלו הפתיתים לנחות על פני האדמה, ארי וליה חזרו לקבוצה.

After the flakes started landing on the ground, Ari and Leah returned to the group.

ארי הביט דרך השלג הכבד, אבל ראייתו על היער השתנתה.

Ari looked through the heavy snow, but his perception of the forest had changed.

הוא גילה יופי ביער, גם כשבחוץ הכל נראה קפוא.

He discovered beauty in the forest, even when everything outside appeared frozen.

בסוף היום, כשחזרו לבית הספר, ארי חיכה בשקט עד שיכול היה לשבח את ליה.

At the end of the day, when they returned to school, Ari quietly waited until he could commend Leah.

"תודה לך," הוא אמר.

"Thank you," he said.

"לימדת אותי לראות מעבר לפני השטח.

"You taught me to see beyond the surface."

"ליה הנהנה.

Leah nodded.

"היער הוא מתנה, ארי.

"The forest is a gift, Ari.

כל מה שצריך זה עיניים פקוחות ולב" היא השיבה, כשהם צעדו יחד במורד השביל המוכר, עם תקווה לעוד הרפתקאות שממתינות להם בטבע.

All you need are open eyes and a heart," she replied, as they walked together down the familiar path, with hope for more adventures awaiting them in nature.