בחורף הקר, ערב ולנטיין קרב.

In the cold winter, Valentine's Day is approaching.

המוזיאון להיסטוריה טבעית מלא מבקרים.

The Museum of Natural History is filled with visitors.

שלג עדין מכסה את הרחובות.

Gentle snow covers the streets.

בתוך המוזיאון, אריאל וליאורה מסתובבים בין התערוכות.

Inside the museum, Ariel and Leora wander among the exhibits.

אריאל, לאחרונה גילו אצלו סינסתזיה. חושיו מתערבבים.

Ariel, recently diagnosed with synesthesia, experiences a mixing of senses.

הוא רואה קולות, שומע צבעים.

He sees sounds and hears colors.

ליאורה, חברתו הטובה, תוהה על התופעה המיוחדת שלו.

Leora, his good friend, wonders about his unique phenomenon.

"אריאל," היא שואלת, "איך זה מרגיש?"

"Ariel," she asks, "what does it feel like?"

אריאל רוצה להראות לה את עולמו החדש.

Ariel wants to show her his new world.

"בואי," הוא אומר, "נלך יחד למוזיאון. אני אראה לך."

"Come," he says, "let's go to the museum together. I'll show you."

הם מתחילים בסיור אישי.

They start a personal tour.

במוזיאון יש חללים רחבים.

The museum has wide spaces.

שלדים של דינוזאורים עומדים גבוהים.

Dinosaur skeletons stand tall.

התערוכות מוארות באור רך.

The exhibits are illuminated with soft light.

תחילה, הם נכנסים למחלקת אבני החן.

First, they enter the gemstone department.

אבנים נוצצות בכל צבעי הקשת.

Stones sparkle in all the colors of the rainbow.

עבור אריאל, כל אבן נשמעת אחרת.

For Ariel, each stone sounds different.

"כמו מוזיקה," הוא אומר.

"Like music," he says.

ליאורה מקשיבה, מחייכת, אבל לא מבינה לגמרי.

Leora listens, smiles, but doesn't fully understand.

הם ממשיכים אל הגלריה הימית.

They continue to the marine gallery.

כאן, דג ענק תלוי מהתקרה, רך כמו חלום.

Here, a giant fish hangs from the ceiling, soft as a dream.

"הצבעים האלה הם ריח הים," אריאל מסביר.

"These colors are the smell of the sea," Ariel explains.

ליאורה מתקרבת, מריחה את המים המלוחים.

Leora approaches, smelling the salty water.

אבל אז, כשהם מגיעים לתערוכת הדינוזאורים, פתאום נשמע רעש מרחוק, כמו רעם.

But then, when they reach the dinosaur exhibit, suddenly noise is heard from afar, like thunder.

אריאל עוצר.

Ariel stops.

עיניו נוצצות.

His eyes sparkle.

"את שומעת את זה?" הוא שואל, נרגש.

"Do you hear that?" he asks, excited.

ליאורה עוצרת, מקשיבה.

Leora stops, listens.

"זה רק רעש," היא אומרת, ספקנית.

"It's just noise," she says, skeptical.

"אבל לי זה נראה כמו ברק בשמיים," מסביר אריאל.

"But to me, it looks like lightning in the sky," Ariel explains.

"אני מרגיש את הרעם בצבעים.

"I feel the thunder in colors.

הכחול משתנה לכתום."

The blue changes to orange."

ליאורה, סוף סוף, רואה את האור בעיניו.

Leora, finally, sees the light in his eyes.

היא מכירה בתדהמה, בליבו.

She recognizes the wonder in his heart.

"עכשיו אני מבינה," היא לוחשת.

"Now I understand," she whispers.

"זה מדהים, אריאל!"

"It's amazing, Ariel!"

השניים יוצאים מהמוזיאון, צעדיהם קלים יותר.

The two leave the museum, their steps lighter.

העולם נראה חדש.

The world seems new.

האוויר מעודד, חורפי וברור.

The air is invigorating, wintry and clear.

אריאל מרגיש בטוח.

Ariel feels secure.

הם יד ביד הולכים בשלג.

They walk hand in hand in the snow.

חברותו של אריאל וליאורה מתחזקת.

The friendship between Ariel and Leora strengthens.

עולמות שונים, לב אחד.

Different worlds, one heart.

"לחיים חדשים," אומרת ליאורה בחיוך.

"To new lives," Leora says with a smile.

"לראיה חדשה," משיב אריאל, מביט בשמיים הכחולים-כתומים.

"To a new vision," Ariel replies, looking at the blue-orange sky.