בבניין המתכת הגדול של נמל התעופה בן גוריון, הנוסעים זזו מפה לשם.

In the large metal building of Ben Gurion Airport, the travelers moved from here to there.

הם גררו מזוודות גדולות אחרי מסעות רחוקים.

They dragged large suitcases after distant journeys.

מרים חייכה לעצמה כשהגיעה למחלקת הכבודה.

Miriam smiled to herself as she arrived at the baggage department.

היא חזרה מחופשה ביוון ורצתה מאוד לספר לכל חבריה על הטיול המפתיע.

She had returned from a vacation in Greece and was eager to tell all her friends about the surprising trip.

כשהמזוודות החלו להופיע על המסוע, מרים זיהתה מיד את המזוודה שלה.

When the suitcases started appearing on the conveyor belt, Miriam immediately recognized her suitcase.

מזוודה שחורה, גדולה, עם מדבקה בצורת כוכב.

A large black suitcase with a star-shaped sticker.

היא רצה אליה, אך ידה פגשה ידה של אחר — זה היה אבי, בחור גבוה עם חיוך שובב.

She ran to it, but her hand met another's—Avi, a tall guy with a playful smile.

שניהם עמדו ליד המזוודה והביטו זה בזה בפרצופים מופתעים.

Both stood by the suitcase, looking at each other with surprised expressions.

"סליחה," אמרה מרים, "זו המזוודה שלי.

"Sorry," Miriam said, "this is my suitcase."

" אבי גירד בראשו, "לא, זו שלי," התעקש.

Avi scratched his head, "No, this is mine," he insisted.

המזוודות היו ממש דומות והם החלו לבדוק היטב את המדבקות.

The suitcases were really similar, and they began to carefully examine the stickers.

המתח שבר בגיחוך קטן, ואז מרים הציעה רעיון: "בוא נפתח אותה ונבדוק מה בפנים.

The tension broke with a small chuckle, and then Miriam proposed an idea: "Let's open it and check what's inside."

"הם נדחקו במבטם מסביב לוודא שאף אחד לא בוחן אותם, ואז פתחו את המזוודה.

They glanced around to ensure no one was watching them and then opened the suitcase.

מרים ציפתה לראות את בגדי הקיץ שלה, אבל במקום זה הציצו ממנה תרנגולי גומי!

Miriam expected to see her summer clothes, but instead, rubber chickens peeked out!

מרים פרצה בצחוק, "זו לא שלי!

Miriam burst into laughter, "This isn't mine!"

" אמרה, מתגברת על ההלם הראשוני.

she said, overcoming her initial shock.

אבי חייך, "זו התפאורה למופע שלי.

Avi smiled, "It's the props for my show.

אני קומיקאי.

I’m a comedian."

" הם סגרו את המזוודה והלכו לבדוק את השם עליה.

They closed the suitcase and went to check the name on it.

הוא היה של דוד.

It belonged to David.

מהר הם גילו את המזוודה האמיתית של מרים וזה של אבי.

Quickly, they found Miriam's real suitcase and Avi's.

מרים צחקה עם אבי ואמרה, "לפחות עכשיו יש לי סיפור טוב לחברים שלי.

Miriam laughed with Avi and said, "At least now I have a good story for my friends."

"אחרי שהוחלפו חיבוקים, יצאו השניים בדרכם.

After hugs were exchanged, the two went their separate ways.

מרים למדה שבמצבים בלתי צפויים צריך גם לצחוק.

Miriam learned that in unexpected situations, one should also laugh.

היא ואבי הפכו לחברים, והמפגש המשעשע שלהם היה עוד פרק נפלא בסיפורים של מרים על העולם שמחוץ לגבולות הארץ.

She and Avi became friends, and their amusing encounter was another wonderful chapter in Miriam's stories about the world beyond the borders of the country.

המזוודה אומנם בלבלה, אבל הידידות נשארה איתה, כמו מדבקה חדשה של זיכרון טוב מהשדה.

The suitcase may have been confusing, but the friendship stayed with her, like a new sticker of a good memory from the airport.